מילון הפסטה הגדולתגידו מה שתגידו האיטלקים כנראה מאוד אוהבים פסטה, אחרת אין הסבר לכמות העצומה וליצירתיות המדהימה שהם מפגינים בתחום הפסטה. ארוכות וקצרות, עגולות ומפותלות, צרות ורחבות, ממולאות, בצורת פרפרים, גלגלים, רדיאטורים וצדפים. המון המון איטריות ולכל איטריה יש את הצורה שלה, הייחוד, השם והרוטב או המנה ההולמת אותה ביותר.
מוכנים לצלול לתוך הרוטב?
הגרסה האיטלקית לפתיתים שלנו, האורזו היא אטריה קטנטנה בצורת גרגר אורז. באופן מסורתי האיטלקים משתמשים בה כתוספת למרק ולא מגישים את האורזו כפסטה שעומדת בפני עצמה. אבל אנחנו, באופן קצת פחות מסורתי, יכולים לעשות איתה כל מה שאנחנו אוהבים ורגילים לעשות עם פתיתים אפויים.
מקרוני עבים. השם בוקטיני מגיע מהמילה "בוקו" – חלול באיטלקית. הבוקטיני הם צינורות ארוכים חלולים ועבים למדי (אבל לא מספיק עבים למילוי). מתאימים כמעט לכל סוגי הרטבים אבל לרוב משתמשים בהם ברטבים עשירים עם הרבה "חתיכות".
זוהי פסטה המשדרת זוגיות נפלאה. משמעות השם באיטלקית היא "תאומים" וצורתה כשני פסים מלופפים זה בזה. בלתי ניתנים להפרדה.
הגמילי דומה מעט לספירלי או לפוזילי שאנחנו מכירים, אבל עדין יותר, ופחות נטמע ברוטב. הוא מתאים מאוד למאפי פסטה, סלטים קרים וגם להגשה עם רטבים חלקים.
אטריות בצורת קרניים קטנות ומחורצות, שיכולות להחזיק בכבוד הרבה רוטב מכל הסוגים. הגרמיניוני מתאימים מאוד לבישול במרק (למשל מרק מינסטרונה) ולסלטי פסטה עדינים.
פסטה ארוכה ודקה (יותר דקה ממקרוני). משמעות המילה באיטלקית היא תולעים. לא ממש מעורר תאבון, אבל הצורה בהחלט דומה. זו איטריה מאוד נוחה, מסתדרת היטב עם כל סוג של רוטב וגם יכולה להחליף את איטריות האורז האסיאתיות במנות מוקפצות.
פרוש המילה באיטלקית היא "חתנים". אבל הם לא ממש נראים ככה. זיטי היא פסטה בצורת צינורות קצרים ומעט מכופפים. הזיטי מגיעים בכמה גדלים ועוביים והם אידיאלים למאפי פסטה.
השם המורבידי מתאר אטריות עבות באורך בינוני, בצורת חבל כפול, מתאימות לחנוק כל אחד, לא רק כמרים. חונקי כמרים מעדיפים רטבים כבדים, שיכנסו היטב בין הקפלים של החבל.
פסטה ממולאת. הטורטליני הם כיסוני אטריות קטנים, ממולאים בבשר, גבינות או ירקות. הרוטב צריך להיות עדין ולא להאפיל על טעמו של המילוי. לרוב הוא מבוסס על חמאה, שמן זית או עגבניות. את הטורטליני מכינים מעלה אחד של פסטה, מהודק מסביב למילוי.
אטריות רחבות, שטוחות וארוכות. כיוון שמדובר בפסטה חלקה ועדינה, רצוי להגיש אותה עם רטבים עדינים, המבוססים על חמאה וגבינה. צורתה החלקה מונעת ממנה "לתפוס" את הרוטב.
לומק (Lumache) באיטלקית הוא חילזון. ולומקוני היא פסטה גדולה וחלולה, בצורת שריון של חילזון. החלל הגדול בתוך השיריון אוגר בתוכו את הרוטב בצורה נהדר. הלומקוני אידיאלי להגשה עם רטבים סמיכים ועשירים והוא מתפקד נהדר במאפים. כשהפסטה גדולה מאוד ניתן אף למלא אותה ולהקרים בתנור.
אלה השאריות וה"זנבות" של הפסטה שנעשת ביד במכונה ביתית. חתיכות לא אחידות ולא יפות. באיטלקית מאלפאטי זה פשוט "לא מוצלח". כמעט ולא ניתן לקנות פסטה כזאת בחנויות, אבל בבית – זאת הפסטה הכי קלה להכנה...
האחות החורגת של הספגטי. מקרוני היא אטריה ארוכה ועגולה עם חור. ניתן למצוא איטריות מקרוני באורכים שונים, קצרות או ארוכות, ישרות או מכופפות, עבות יותר או דקות. המקרוני היא הפסטה המוצלחת ביותר לפשטידות ומאפי פסטה וגבינה ("מקרוני אנד צייז") – אבל גם עם רטבים רגילים היא מסתדרת מצוין.
כופתאות קטנות של תפוחי האדמה. מבחינות רבות הניוקי הוא לא ממש פסטה, מדובר בבצק אחר לגמרי שמכיל תפוחי אדמה, קמח וביצים. אבל האיטלקים אימצו אותו בחום והכניסו אותו לתפריט הפסטה שלהם. הניוקי הולך נהדר עם רטבים כבדים, עתירי שמנת וגבינות (כמו רוטב גרוגנזולה). באופן קצת פחות מסורתי אפשר למצוא ניוקי מירקות שורש נוספים כגון בטטה וניוקי ממולאים בגבינות, ירקות או בשר.
פסטה שהתכוונה להראות כמו ניוקי, רק מבצק פסטה אמיתי. הניוקיטי הן קונכיות פסטה עבות, בגודל של ניוקי, דומות לפסטה "צדפים" – רק עם טקסטורה של ניוקי (פסים). מבולבלים?
זו אולי הפסטה הכי מוכרת והכי פופולארית מחוץ לאיטליה. אטריות ארוכות, עגולות בלי חורים, שאפשר למשוך כמו שרוך לתוך הפה ב"שלוק" אחד ולהשאיר פרצוף מכוסה ברוטב... הספגטי מסתדר נהדר עם רוב הרטבים שאנחנו מכירים.
פסטה עליזה, דמויית קפיץ מסולסל. מזכירה קצת את הפוזילי, אבל הרבה יותר "צפופה" ומהודקת ממנו. הספירלי מצטיינת עם רטבים כבדים ועשירים, החריצים של הספירלה תופסים את הרוטב ועוזרים לה ליטמע בתוכו. הספירלי מוצלחת מאוד גם בסלטי פסטה קרים והיא מוסיפה להם עניין וקופצניות.
"פסטה ברגים", מוכרת לנו יותר בתור "ביסלי גריל". הפוזילי היא פסטה מסולסלת, שלושה פסים מפותלים סביב עצמם. הפוזילי מתאימה מאוד לסלטי פסטה קרים או לרטבים עשירים של ירקות ובשר. הצורה המפותלת של הפוזילי עוזרת לרוטב להיכנס ולהתחבא בתוך הפסטה.
באיטלקית משמעות המילה היא "סרטים", ובאמת הפטוצ’יני נראה כמו סרטי פסטה שטוחים ודקים. זהו אחד מסוגי הפסטה שקל להכין עם מכונת פסטה ביתית. הפטוצ’יני מסתדר הכי טוב עם רטבי חמאה, גבינות ושמנת.
צינורות קצרים, עבים יותר מהמקרוני (בערך בעובי של אצבע). לפנה יש אחות מחורצת, בשם פנה ריגטה (או "ריגטוני") שזו פנה עם פסי אורך, כך שהרוטב יתפס בצורה טובה יותר. שתי הפסטות אוהבות רטבים עשירים ומתאימות מאוד גם למאפים ופשטידות-פסטה.
"פרפרים" – זוהי פסטה בצורת עניבות פרפר – פפיונים והיא מגיעה בשני גדלים. הפפיונים הגדולים מתאימים לרטבים חלקים על בסיס חמאה וגבינה והקטנים מתאימים יותר למרק.
אטריות בצורת קונכיות גדולות או קטנות. הגדולות מותאמות לרטבים כבדים ועשירים של בשר וירקות. הקטנות מתאימות לרטבים מעודנים על בסיס חמאה או שמן זית. האטריות הגדולות מתאימות גם לסלטי פסטה קרים ולמאפי-פסטה.
צינורות עבים שמיועדים למילוי ולאפייה. את הצינורות ממלאים בתערובות של ירקות, בשר או גבינות , יוצקים מעל רוטב על בסיס עגבניות או שמנת ואופים את הכל ביחד.
הגרסה האיטלקית לקרפלעך. הרביולי הם כיסוני בצק פסטה ממולאים. את המילוי מניחים בין שני עלי פסטה, מהדקים וקורצים צורות. רביולי יכול להיות ממולא במגוון עצום של טעמים (בשר, ירקות, גבינות ומגוון שילובים), ולכן הרטבים המלווים אותו צריכים להיות עדינים ולא לגנוב את ההצגה למילוי. את הרביולי ניתן לקרוץ בכל צורה ובכל גודל שרוצים.
אם יש חונקי כמרים וגלגלים, למה שלא יהיו גם רדיאטורים? הרדיאטורים נראכים כמו... רדיאטורים. עם הרבה חריצים בהם יכול להתחבא כל הרוטב שבעולם. בגלל החריצים הרדיאטורים דווקא מתאימים לרטבים סמיכים ועשירים.
איטריות דקיקות ועדינות באורך בינוני, ממש כמו שערות של מלאכים... אוכלים אותן בליווי רטבים עדינים (בתוך רטבים סמיכים הן הולכות לאיבוד) או בתוך מרק. אפשר להשתמש בהן גם במנות של איטריות מוקפצות (נודלס).